מדוע הקדמתי את רובינשטיין לרייכמן?
משום שהיה זה פרופ’ רובינשטיין שבתקופת כהונתו כשר החינוך הוציא לדרך את מהלך הקמת המכללות האקדמיות.
באותה שנה, שנת 1994, שוטט פרופ’ רייכמן במחנה הנ”מ הישן בהרצליה וחשב על הקמת אוניברסיטה עצמאית ללא תמיכה ציבורית שסיסמתה תהיה “חירות ואחריות”.
שני האישים הללו שזכיתי ללמוד מהם וגם לעמוד לצידם במאבקים ציבוריים עשו דברים יוצאי דופן בחברה הישראלית.
אמרו לי שעוזרי ההוראה של רובינשטיין ציינו את יום הולדתו וכי הוא חד ופעיל ועוסק בכתיבת ספר! עד 120 בבריאות טובה!!
באמצע טקס הפרידה מרייכמן, במעמד מאות מורים, סטודנטים, חברי אגודת הידידים וחברים לא יכול היה האיש החזק, שניצח את המימסד האקדמי הישראלי, לעצור את דמעותיו. היו אלו דמעו התרגשות על עצם האירוע ועל קריאת המוסד על שמו ודמעות אישיות על כך שרעייתו נירה, שכפי שציין עודנה בחיים אבל איננה איתנו בשל מחלתה.
למדתי בשנים האחרונות סטודנט בבינתחומי, השתתפתי בכנסי הרצליה שהמוסד מארגן מדי שנה ובכנסים של המכון לחקר הטרור. אינני חושב שיש עוד מוסד שמצליח להביא לישראל כל כך הרבה מומחים בעלי שם מהעולם כולו. ספק אם יש עוד מוסד שלומדים בו בצוותא תלמידים מהעולם כולו. ספק אם יש עוד מוסד שלומדים בו בצוותא תלמידים מחו”ל, תושבי עיירות פיתוח, בני העדה האתיופית וחיילים קרביים שעבורם אנו, חברי אגודת הידידים, תורמים מלגות מדי שנה.
כרגיל במקומותינו לא נעדרת צרות העין. יש הרואים במוסד התגלמות האלטיזם, יש המתריסים נגד עלות הלימוד ויש הטוענים שאין בו מדעי הטבע ומדעי הרוח כפי שיש במוסדות הוותיקים.
צריך לבוא למוסד, כפי שאני עשיתי, לשבת בכיתות, להקשיב למרצים מהשורה הראשונה של ההוויה הישראלית, להתערבב בציבור הסטודנטים והסטודנטיות העירניים החוקרים בתחומי המשפט, הממשל, הפסיכולוגיה, העסקים והקיימות ולהבין שהדרך אליה יצא רייכמן בשנת 1994 מבשרת אולי חזרה אל החזון הציוני האמיתי שבשנים האחרונות נדחק לקרן זווית.
ולבסוף, אשרי שזכיתי להיות תלמידו של פרופ’ רובינשטיין בשנה הראשונה לאחר מלחמת יום הכיפורים, לעשות את עבודת המוסמך בהנחייתו להיות לצידו בתקופת המחאה שלאחר המלחמה ובעת הקמת תנועת שינוי. זכיתי ש”סידר” לי את ההתמחות אצל עו”ד אמנון עברון, בעיני גדול עורכי הדין.
אינני בטוח שהחברה הישראלית ניצלה עד תום את ידיעותיו ויכולותיו של פרופ’ רובינשטיין אבל מורשתו זו הקיימת וזה שהוא יוסיף, כך אני מקווה, תלווה את כולנו ותתחבר יחד עם החיבור של אוניברסיטת רייכמן לחזון הציוני האמיתי.