ח"כ אריאל קלנר הגיש הצעת חוק פרטית שמטרתה הטלת איסור זמני על שביתות מורים. ההצעה נועדה לתת מענה הולם, לכאורה, לאיום השביתה מצד הסתדרות המורים הטוענת שלא קיבלה תשובה מעשית על בעיות שהעלתה, כולל שאלת זכויותיהם של מורים הנכללים בקבוצת הסיכון העלולה ללקות בקורונה. ההצעה מבטאת גם את השאיפה להפעיל את המשק בעזרת השגחה על הילדים.
אם בטובתו המיידית של המשק עסקינן, עבודת המורים היא בהחלט תנאי לכך. אבל לא רק המורים: יתכבד חבר-הכנסת ויציע לאסור, כמובן – רק זמנית, על שביתות של עובדי הבנקים, רשות המיסים, המוסד לביטוח לאומי ועובדי הנמלים, ואולי מגזרים נוספים. אבל פעילות המשק היא רק מרכיב חשוב אחד בחיינו, ולא חזות הכל. מה ייעשה למורים שלא יתייצבו לעבודה לאחר שהאיגוד המקצועי יכריז על שביתה? האם מ"כים ייכנסו לחדרי הכיתות, או שמא המשטרה תגרור את המורים לבתי הספר? האם השובתים יישפטו וייאסרו?
הדמוקרטיה, ובליבה זכויות היסוד והחופש האנושי, אף הם מרכיב חשוב בחיינו. ההצעה החדשה יוצרת תקדים מסוכן שמערער עקרונות יסוד אלה.
בכל עת, בוודאי כיום, חשוב שארגוני עובדים יראו בשביתה אמצעי אחרון ולא ראשון. איגודים רבים, וארגוני המורים בתוכם, חרגו מכך לא-פעם, ויש לכך קשר לתרבות הכוחנית המקובלת במקומותינו. אבל בין ביקורת על מהירות השימוש ב"נשק השביתה" לבין איסור חוקי על הכרזתה פעורה תהום עמוקה.
ההצעה החדשה מתמקדת בתפקיד אחד של המורים: שמרטפות. לאחרונה שמענו זאת לא-פעם, וכן שעל המורים "להספיק את החומר". אבל עיקר תפקידם הוא להיות מחנכיו של הדור הצעיר, בוני הנפש והחברה של מחר.
מה אנחנו מלמדים את הדור הצעיר? שמעתה, גם כאשר ציבור עובדים משוכנע בכך שזכויותיו מופרות, מחובתו להמשיך לעבוד כרגיל, אחרת יבולע לו. מכיוון שבעיני חברי כנסת מהווה איום בשביתה צעד כוחני ופסול, הם יפעילו אמצעי כוחני בהרבה: הפיכת שביתה לעברה. המורים יגיעו לכיתות לא על-יסוד תחושת שליחות ולפי הסכמי העבודה, אלא מפני שהחוק כופה עליהם לעבוד גם אם ארגונם היציג טוען שזכויותיהם נפגעות. טוב תעשה הממשלה אם תבקש מהמורים להתחשב במשבר הקורונה ולא למהר לשבות, ומייד אחר-כך תשב איתם למשא ומתן דחוף. זכויות המורים ושאר העובדים הן חלק חיוני מהחופש שבו ושלאורו אנו רוצים לגדל את ילדינו, ורק אם נשמור עליהן ישרור כאן חופש גם מחר.

* הכותב הוא ראש המועצה למנהיגות חינוכית, לשעבר מנהל בתי ספר על-יסודיים